אישור בקשות

כשהאפליקציה שלכם מבקשת מידע פרטי, הבקשה חייבת להיות מאושרת על ידי משתמש מאומת שיש לו גישה לנתונים האלה.

כשהאפליקציה מבקשת נתונים ציבוריים, אין צורך לקבל אישור לבקשה, אבל צריך לציין בה מזהה, כמו מפתח API.

כל בקשה שהאפליקציה שלך שולחת אל Google Play EMM API חייבת לכלול אסימון הרשאה. אסימון ההרשאה גם מזהה את האפליקציה שלכם ב-Google.

הסבר על פרוטוקולים של הרשאות

כדי לאשר בקשות, האפליקציה חייבת להשתמש בפרוטוקול OAuth 2.0. אין תמיכה בפרוטוקולים אחרים של הרשאות. אם באפליקציה נעשה שימוש בכניסה באמצעות חשבון Google, היבטים מסוימים של ההרשאות מטפלים בשבילכם.

הרשאת בקשות עם פרוטוקול OAuth 2.0

כל הבקשות ל-API של Google Play EMM חייבות לקבל הרשאה ממשתמש מאומת.

הפרטים או ה"זרימה" של תהליך ההרשאה עם OAuth 2.0 עשויים להשתנות מעט, בהתאם לסוג האפליקציה שאתם מפתחים. התהליך הכללי הבא חל על כל סוגי האפליקציות:

  1. כשיוצרים את האפליקציה, רושמים אותה באמצעות Google API Console. לאחר הרישום, Google מספקת נתונים שיהיו דרושים לכם מאוחר יותר, כמו מזהה לקוח וסוד לקוח.
  2. עליך להפעיל את Google Play EMM API במסוף Google API. (אם ה-API לא מופיע ב-API Console, דלגו על השלב הזה).
  3. כשהאפליקציה צריכה גישה לנתונים של משתמשים, היא מעבירה ל-Google בקשת גישה בהיקף ספציפי.
  4. Google מציגה למשתמש מסך הסכמה ומבקשת לאשר לאפליקציה לשלוח בקשה לחלק מהנתונים שלו.
  5. אם המשתמש מסכים, האפליקציה מקבלת מ-Google אסימון גישה לטווח קצר.
  6. האפליקציה מבקשת את נתוני המשתמש ומצרפת לבקשה את אסימון הגישה.
  7. אם Google תקבע שהבקשה והאסימון תקפים, היא תחזיר את הנתונים המבוקשים.

חלק מתהליכי העבודה כוללים שלבים נוספים, כמו שימוש באסימוני רענון כדי לקבל אסימוני גישה חדשים. למידע מפורט על תהליכי העבודה לסוגים שונים של אפליקציות, ניתן לעיין בתיעוד של OAuth 2.0 של Google.

אלו הפרטים של היקף OAuth 2.0 עבור Google Play EMM API:

https://www.googleapis.com/auth/androidenterprise

כדי לבקש גישה באמצעות פרוטוקול OAuth 2.0, האפליקציה שלכם זקוקה למידע על ההיקף ולמידע ש-Google מספקת בזמן רישום האפליקציה (כמו מזהה לקוח וסוד לקוח).